לא מרגיש גיבור - הצד של נשות המילואימניקים

תגובה לסרטון "כשאלעד חוזר מהצבא" : https://www.kan.org.il/.../dig/digital/p-823116/s1/840595/

לא באמת מרגיש גיבור - הצד של נשות המילואימניקים.

"כשאלעד חזר לאישתו"

הוא אמר לך שהכל בסדר,

אבל זה לא נכון,

בתוך הראש והלב,

הכל כמו סביבון.

כשאת שואלת "רוצה לדבר?"

הוא אומר "עזבי, אהובתי זה סתם כואב"

"מחר יעבור"

"בואי נתמקד בטוב"

הולך לישון, שניכם כבר עייפים,

בלילה צועק מחלומות קשים,

על טנקים, יריות ושינה תחת אזעקות,

מתעורר בבהלה מתחת לשמיכות.

הכל בסדר הוא אומר לך,

ואת יודעת שלא,

מנסה לדבר איתו,

אבל הוא לא יכול,

להסתיר ממך את הדאגה חשוב מהכל.

יש לך מספיק על הראש,

והוא מרפא את הכאב,

עם המון אלכוהול,

עוד קצת שאחטה אולי קצת קוקאין,

זה בסדר, הכל בסדר,

"תני לי להזמין".

לילה ועוד לילה,

מסתיר את הכאב,

כי הוא לוחם, גיבור, חזק,

אסור לו לוותר.

עד שכבר אי אפשר לשאת,

מערכת יחסים - דורשת עבודה,

אבל הוא, אהובה, עייף מהקרב.

את רוצה לעזור, להציע, לדבר,

אין מצב שעל הקרב הזה נוותר!

הוא כבר מזמן הטביע את כאבו,

ואת לא חלק מהריפוי שלו,

תני לו את הזמן, אולי הוא יבין שטעה.

אבל עד אז את אליו לא יכולה להיות נאמנה.

הוא שיחרר אותך לחופשי,

אמר לך שאת כבר תסתדרי,

וזה לא משנה מה תאמרי,

"אהבת חיי אני אתן לך את הזמן"

את בסך הכל היית פרק קטן,

הוא לא שומע ולא מסוגל, זה לא אישי,

שחררי אותו וצאי לחופשי.

מחר יום חדש, תתחילי מההתחלה,

עם אהבה רבה והרבה חמלה,

אהבת חייך גיבור הפכפך,

אהבת חייך לא מלאך.