.png)
(*אזהרה טריגר:פוסט ארוך של לב שבור*)
אנחנו נולדים טהורים, נכנסים לעולם הזה כמו כרטיס זיכרון חדש.
ללא שיפוטיות, ללא רקע או סיפור.
תארו לכם שביום אחד, ברגע אחד, העולם שלכם חרב עליכם.
כל מה שהכרתם איננו עוד, ונראה שאין מוצא.
אדם שאהבתם עד כלות נשמתכם, ברגע אחד כבר איננו. לא מגיב ולא עונה.
אדם שיש לכם חיבור איתו, החבר הכי טוב שלכם, כבר לא ייתן את העצה והחיבוק.
כאב עצום דוקר בלב, כאב עצום דוקר בבטן, כאב עצום דוקר ברחם.
השמיים הכחולים בהירים הופכים לשחורים ומיותרים.
מה שווים החיים האלו בלעדיו?
מה שווים החיים האלו בלי אמא?
בכי עוצמתי, של ילדה קטנה, כאב בגרון חונק, דמעות שלא מפסיקות לרדת.
סיטואציה שהדימיון לא יכל אפילו לדמיין מרוב שהיא מטורפת ולא הגיונית - לעמוד בצד של האבלים בבית העלמין.
הולכים לקבר לצד גופה שרק לפני רגע דיברה, חיבקה, שיתפה מחוכמתה.
עכשיו בלי תנועה, בלי תקווה, קליפה ללא נשמה.
השאירה לנו חוכמת חיים, סיפורי חיים, עצות, אהבה ללא תנאים לכל מי שהתקרב.
נשמה טהורה בגוף זמני.
התמודדה שנה עם טיפולים נגד הסרטן, בדיקות, ניתוחים, הייתה אמיצה וחזקה.
למול הכל.
אבל אלו חזקים ממנה, הטיפולים הקשים, עצם הרעיון של מחלה כרונית, ההתמודדות היום יומית, תרופות ומטפלות. שום דבר לא באמת עוזר.
רק הסוף ייתן את השקט.
וכשאלו, המחלה והחומרים הכימיים, מגיעים למוח, הם קטלניים גופנית ונפשית.
והכל כואב, כל הזמן, ואנחנו מהצד לא יודעים מה לעשות.
מה יכול להנחות בזמן שכזה? מי יכול להציע פתרונות? למה אין איזה קורס רפואה לפשוטי העם? חסרי עונים למול אדם שנעלם לנו מול העיניים.
זהו, הכאב הפיזי נפסק, הכאב הנפשי נפסק.
הסרטן עשה את שלו.
בכי יום יומי, התמודדות עם מציאות מקבילה, אפשר לחזור אחורה? לעשות קסם ושתיהיי פה?
לא נתפס.
לא נתפס.
לא נתפס.
איך זה שאמא שלי איננה?
איך החיים נראים בלעדיך? איך קמים בבוקר? איך עובדים? איך נשארים לבד בבית? איך הולכים לישון? איך קמים?
אני לא יודעת איך לחיות בלעדייך.
יום יום גוררת את עצמי, עושה פעולה קטנה שתנציח את האישה המדהימה שאת לפני שהמחלה דפקה על דלתך.
אוספת סיפורים, אוספת תמונות, שיזכרו את הקסם שהשארת בעולם הזה.
כמו כוכב, הגיע זוהרת השאירה שובל של קסם ונעלמה.
ולנו נשאר חור בלב בצורה שלך.
Iris Li Liver